א. מנקים את הבית כרגיל, ללא שפשוף ומירוק והברקת חלונות, פורסים מפות מכובסות על השולחנות אך בני אשכנז לא מחליפים המצעים, אא"כ כבר השתמשו בהם לפני ר"ח. לכבוד אורחים יש מתירים להציע מכובסים אם קונים פרחים לכבוד כל שבת – אין להימנע אף לשבת זו (אבני ישפה).
ב. קציצת ציפורניים: נחלקו הדעות אם נאסרה בכל תשעת הימים. ולכל הדעות, מותר לקצצם בערב שבת (ראה נוב"י קמא יו"ד, צ"ט). וכן, כשחל ת"ב בראשון, כהשנה, מותר לקצצם לכבוד שבת "חזון" (משנ"ב תקנ"א, כ) והיינו בוודאי למי שרגיל לקצצם בכל ערב שבת (א"ר ויד אפרים, וכה"ח, מ"ח).וראה הליכות שלמה יד, כ"ה.
ג. רחיצה לכבוד שבת וחפיפה (לבני אשכנז): בעש"ק "חזון" דברים – לדעת המשנ"ב רק פניו ידיו ורגליו בחמים ושאר הגוף בפושרים (כל שלא נהנים מחמימות המים), ואבר אבר (היינו לדעת הגרי"ש אלישיב זצ"ל כשבמשך כל הרחצה איבר אחד מחוץ למים) וכן חפיפת הראש בחמים וכל זה בלא סבון. אבל כבר הורו הפוסקים שכאשר השיער שמן ומלוכלך וגם כשהגוף אינו נקי – מותר אף בסבון פשוט (לא שמפו + קונדישינר) ובמים חמים לפי הצורך – כך הורני הגרי"י פישר זצ"ל, שהרי גם ביום ת"ב עצמו הותר להתרחץ להסרת הלכלוך כל שאינו לתענוג. ויש שהתירו רחיצה לש"ק כמו בכל ע"ש (הגר"מ פיינשטיין והגר"א הענקין זצ"ל). טבילה במקווה: הרגיל בכל ע"ש לטבול במקווה – מותר גם היום, בצוננים, ואם אינו סובל אלא חמים או שאין אלא מקווה של חמים – טובל אף בחמים, אך יזהר לצאת מיד (תוספות חיים על חיי אדם קל"ג, ל"ו וכה"ח שם).
ד. טעימת מאכלי בשר: לבני אשכנז – מותרת, בטעימה על קצה הלשון, בתנאי שפולטים הכול. לבני ספרד – אף בבליעה, אך רצוי אחרי חצות היום.
ה. בגדי שבת: מנהג ארץ ישראל ועפ"י הגר"א, לובשים כרגיל (שלא כהרמ"א שיש להישאר בבגדי חול) ולובשים מכובסים אפילו לא הוכנו, (דעת הגרח"פ שיינברג זצ"ל כדבריו: "לא מסתבר שיהיה אסור בגד מכובס לכבוד שבת") ולדעת האגרות משה, כשאין מכובסים, מותר אף כותונת חדשה לכבוד ש"ק, אמנם, לדעת הגר"נ קרליץ זצ"ל שיש להחמיר בזה אף לבר מצוה ולחתן. וראוי להתלבש סמוך לשבת .
הערה: בני ספרד יכינו בגדים לתשעה באב היינו בלבישתם לזמן מה, ולדעת הגר"ע יוסף זצ"ל יש להכין אף גרביים ובגדים תחתונים. לא הכינו יכינום בשבת.
הכנות לתשעה באב: רצוי להכין מערב שבת את הדרוש למוצאי שבת, כגון מגילת איכה, קינות, כרים וכיסאות לישיבה נמוכה ונעלי תשעה באב, כיון, שבמוצ"ש אין כל כך זמן להכינם.
הנהגות השבת
אין אבלות בשבת, מכל מקום, נוהגים שאין מטיילים בשבת זו מן הבוקר לשם טיול, אא"כ לרפואה, או לביקור וכן להרגעת ילדים מבלי לשחק במתקנים מסוכנים וכדומה,
בשבת שרים זמירות בתפילות ובסעודות כרגיל, אף מי שאינו רגיל לשיר זמירות בכל שבת (שו"ת אגרות משה או"ח ד, קי"ב). ואף שיש מקומות ששרו "לכה דודי" בניגון "א-לי ציון ועריה" (פרנקפורט ועוד) יש שהתנגדו לכך (תרומת הדשן) כי אין אבלות בשבת. מרן החזו"א התנגד שיאמרו הפסוק "איכה אשא וגו'" בניגון איכה. ויש שבסעודות שבת שרים רק זמירות של שבת.
בשבת אוכלים בשר ושותים יין כרגיל אפילו בסעודה שלישית – אפילו אף פעם לא אוכלים בשר בסעודה שלישית. חתן העולה לתורה מזמרים לו כרגיל, ובקידוש מגישים פשטידה (קוגל) כרגיל. אומרים "אב הרחמים" אמנם אין אומרים במנחה "צדקתך צדק וגו'" (קרא עלי מועד)
אחר חצות היום
נוהגים שלא ללמוד דברי תורה רגילים ואכן ברמ"א שאין אומרים פרקי אבות, ויש להקדים אמירת שמו"ת ולימוד עם הילדים. אמנם, המשנ"ב בשם הט"ז מפקפק מאד על מניעת לימוד בשבת, ומסיים: והלומד בשבת אחר חצות גם לא בדברים ה"רעים" (איכה, נבואות החורבן וכו') לא הפסיד שכרו אפילו חל ת"ב עצמו בשבת, ואלמד עליו זכות. הרגיל בכל שבת אחה"צ לדרוש ברבים, מותר גם בשבת זו, שלא תהיה אבלות בפרהסיא (שש"כ ס"ה, הערה מ"ה).הסיבה לאיסור לימוד תורה בכל ערב ת"ב מחצות היום – שכל הלומד, מהרהר במה שלמד עד היום שלמחר, ויבוא להרהור בדברי תורה בתשעה באב – דברי מרן החתם סופר זי"ע.
הערה: כדאי להתפלל בשבת זו "מנחה גדולה" כדי שתהא שהות לסעוד סעודה שלישית בנחת ולסיימה לפני שקיעת החמה
"הכנות" לצום בשבת
אין לומר בשבת נאכל ונשתה כדי שיהא כוח לצום מחר, עם זאת, מותר לאכול מאכלים ומשקים הנחשבים כמחזקים לקראת הצום. ומותר לבלוע "קלי צום" וכדומה, כיון שאינם לרפואה, ואי אפשר לבלעם בלילה, על כן, אין בבליעתם, הכנה משבת לחול. ויש שכתב, שהנוהג לבלוע לפני צום, גלולה שתימנע ממנו הרגשה רעה והקאות יבלענה במוצ"ש בלי מים (הגר"ש דבילצקי זצ"ל) אמנם, לדעת הגר"ש וואזנר והגר"מ הלברשטאם זצ"ל אפשרי להמיס בע"ש או לטפטף לתוך משקה כל כדורים או טיפות טבעוניות , להקלת הצום, ולשתותם בשבת כדרך שתיית משקה רגיל.
סעודה שלישית
מותר לאכול בסעודה זו אפילו כסעודת שלמה בשעתו, כולל עוף או בשר, ושתיית יין, אף שבדרך כלל אין אוכלים אותם בסעודה שלישית אלא "שיאכלנה בדאבון נפש" (שו"ע תקנב ומ"ב כ"ג), היינו שלא בחברת ידידים, אבל הרגילים בכך בכל שבת אל ישנו – שלא תראה כאבילות. בפרהסיה
שרים זמירות שבת של סעודה שלישית כרגיל, אף אם אין נוהגים בכל שבת, כשם שהתירו בשר ויין (שו"ת אגרות משה ד, קי"ב). וחסידים ומתפללי ביהכ"נ האוכלים כל שבת סעודה שלישית בצוותא, יעשו גם בשבת זו, ואולי ימנעו מריקודים.
מזמנים בברכת המזון (אף שבסעודה מפסקת שבחול אין מזמנים) ואם הוא לפני השקיעה, שותים את כוס הזימון. מסיימים את הסעודה מוקדם, מכל מקום אין צורך באמירת תנאי כדי להמשיך לאכול ולשתות עד שמותר (שעה"צ תקנ"ג, ז). ואף שנוהגים שלא לשתות מים בין מנחה לערבית לקראת מוצ"ש (שלא "לגזול את המתים") כשיש צום במוצ"ש – התירו לשתות (בגדי ישע תקנ"ב בשם תוס' פסחים ק"ו).
הערה: יש להיזהר, שלא להכין בבית כנסת מקומות ישיבה, בפריסת מחצלות וכריות או "כיסאות תשעה באב" ספרי איכה וקינות ובוודאי לא להסיר את הפרוכת, בטרם יצאה שבת. והגבאים יתנו דעתם לכך, מערב שבת.
מוצאי שבת וכניסת התענית
הגיעה שעת השקיעה וטוב להקדים מספר דקות, יש להפסיק את האכילה, השתייה, והזמירות. ומאז אסורים ברחיצה ובסיכה (המותרים בשבת), אבל אין חולצים נעליים ולא פושטים בגדי שבת.
במשך בין השמשות מן השקיעה ועד צאת הכוכבים ספק אם מותר לשבת על כיסא רגיל, מאידך אסור לשבת על הקרקע, על כן עדיף להישאר באותו מצב שנמצאים. (מרן החזון איש שכב באותו זמן, אך ציין שאין זו הוראה לרבים). ניקוי הפה משיירי האכילה: עדיף לשטוף במי פה, ומותר במברשת בעלת שיער רך, למי שאין חניכיו מדממות, יש להימנע בשבת בשימוש בחוט דנטלי (אפילו חתוך מע"ש) ואפשר בקיסם בזהירות.
כניסת התענית
הגיע מוצאי שבת – אומרים "ברוך המבדיל בין קודש לחול" וחולצים נעלי העור [לדעת האדר"ת של ימין תחילה – כחליצה של מצוה] ולדעת הגרי"ש אלישיב זצ"ל וכן נהג החזו"א אין למהר ולפשוט בגדי השבת שלא להיראות כבורחים מן השבת. ולמעשה, בבתי הכנסת מאחרים תפילת ערבית לאפשר להחליף הבגדים וכו' בנחת. אין ללבוש מכובסים, אלא את אלה שכבר לבשו בשבת או בשבוע שעבר יש המכינים נעלי תשעה באב בביהכ"נ מערב שבת, וחולצים נעלי השבת לאחר אמירת "ברכו". הלוקחים לביהכ"נ איכה או קינות בשבת, יעיינו בהם מעט בטרם יצאה השבת.
"זמן רבינו תם"
הנוהגים בקביעות בכל מוצאי שבת כזמן רבנו תם בכל ענייניהם – ינהגו כן גם במוצ"ש זו, ויישארו בנעליהם ולא יישבו לארץ, עד זמן רבנו תם – (משנ"ב תקנ"ג, ו). אבל הנוהגים כר"ת רק לעניין מוצ"ש ויום כפורים, ינהגו לעניין חליצת הנעליים, החלפת הבגדים וישיבה על הקרקע – בזמן שיטת הגאונים המופיע בלוחות – כשעת מוצאי שבת (הגר"ש דבליצקי זצ"ל) ולדעת הגר"מ שטרנבוך שליט"א מהנכון להחמיר כזמן הגאונים רק לעניין חליצת הנעליים, כי רגילות לפעמים ללכת בבית בנעלי בית אף בבת, ואין ניכר שמתאבל, ולאחר זמן ר"ת יחליף בגדיו וילך לבית הכנסת.
בבית הכנסת, מסירים את פרוכת ארון הקודש והמפות, והופכים הספסלים או מביאים כיסאות נמוכים.
בנות ונשים תורדנה מעליהן תכשיטי זהב וכסף של שבת (תכשיט הקבוע עליהן כל יום – אין צורך להורידו). אין להסיר איפור כשהדבר כרוך ברחיצה (ובוודאי שאין להימנע מלהתאפר משום כך לכבוד שבת).
הערה: היציאה מהשבת, כאמור, באמירת ברוך המבדיל וכו' אך בעיקר בהבדלה שבתפילה, ולכן לדעת מרן הגרש"ז אויערבך זצ"ל בהליכות שלמה יד, ז שאולי לכתחילה תתפללנה גם הנשים ערבית במוצ"ש זה.
תפילת ערבית: אומרים "אתה חוננתנו", שכחו – אין חוזרים, כיון שעתידים להבדיל על הכוס במוצאי התענית. ומכל מקום, אומרים ברוך המבדיל וכו' בטרם עושים מלאכה (משנ"ב תקנ"ו, ב). המתפללים ביחידות (יש אומרים שאף הנשים) – אומרים איכה והקינות (חיי אדם קל"ה, י"ט ומשנ"ב תקנ"ט, ה).
חוזרים מבית הכנסת בליל תשעה באב ביחידות, כאבלים ואין להיפרד זה מזה בברכת "שבוע טוב או "לילה טבא" שזה בכלל שאילת שלום (מהרי"ל ומנהגי וורמיזא, קכ"ב).
ברכת הנר
כשרואים נר – מברכים בורא מאורי האש, בביהכ"נ, לאחר ערבית לפני איכה – אבודרהם, של"ה ולקט יושר. ולבאור הלכה רצו ד"ה לא וכו' נכון שהבעל יברך בביתו ויוציא בני ביתו, בפרט לבני אשכנז החוששים לדעת באור הלכה רצ"ו, ח שאשה לא תברך על הנר במוצ"ש – שש"כ ס"ה, הערה צ"ח). (ועדיף שכולם יישבו בעת הברכה – ביה"ל ריג,א). יש שכתבו, שעדיף לברך על שני נרות מצורפים מאשר על אבוקה – הגר"ש דבליצקי זצ"ל וראה ט"ז תקנ"ו, א וכן הוא בא"א מבוטשטש. ואפשרי לברך כל הלילה.
ברכת הנר לנשים: לדעת המשנ"ב אשה בת אשכנז, לא תברך לעצמה באף מוצ"ש, ברכת הנר. אמנם, לדעת פוסקים רבים יכולה לברך (קצוה"ש צ"ו, י"ב שו"ת אג"מ חו"מ ח"ב, מ"ז דעת מרן הגרשז"א זצ"ל בספר שש"כ ס"א הערה ס"ט ובשו"ת שבט הלוי ז, ע"ז, וכלשון הגר"ש ווזנר זצ"ל: "ועכ"פ אין לשנות מנהג ישראל שכולם שומעים ומברכים על הנר בביהכ"נ קודם קריאת איכה, והנשים המברכות, תברכנה לעצמן בבית".
הבדלה לאוכלים בתשעה באב
יולדת, מעוברת או מניקה, וכן חולה ר"ל וכל שצריך לאכול, מבדילים לפני שאוכלים, אפילו מיד במוצ"ש בלי הפסוקים שלפני ההבדלה ובלי בשמים. ויכול בעל או אבא להבדיל עבורם (ויוצא גם הוא בהבדלה זו לעצמו). אישה שאין מי שיבדיל עבורה, תבדיל לעצמה, על מיץ ענבים ותשתה בעצמה (מרן הגרש"ז אויערבך זצ"ל) ולדעת מרן החפץ חיים זצ"ל לא תברך על הנר (מ"ב סי' רצ"ט).
על מה מבדילים: לדעת הגרש"ז זצ"ל כנ"ל על מיץ ענבים. לדעת הגר"מ פיינשטין זצ"ל שו"ת מנח"י ושו"ת שבט הלוי על "חמר מדינה" – תה או קפה חשובים עם סוכר, או בירה שחורה (ואמר לי הגרי"ש אלישיב ז"ל :מיץ תפוזים טבעי).לבני ספרד יש לציין, שלדעת הגר"ע עובדיה יוסף זצ"ל "חמר מדינה" כל השנה, היינו דווקא: בירה, שאר משכרים, קפה חשוב, אך לא מיצים טבעיים! ואכן לאוכלים בת"ב, דעת הגר"ע זצ"ל שיבדילו לכתחילה על יין או מיץ ענבים, ויתנו לשתות לקטן. אין קטן, ישתה המבדיל מלוא לוגמיו בלבד. ספק אם חייבים במלווה מלכה במוצ"ש זו (שו"ת לב חיים)
אלו שאינם מבדילים בתשעה באב
עבור ילדים האוכלים – המנהג שאין מבדילים. (דעת הקהילות יעקב והגרי"ש אלישיב זצ"ל בשו"ת רבבות אפרים ג, שעא) ובשו"ת מהרי"ל דיסקין ושבט הלוי, שיכולים הקטנים עכ"פ להבדיל לעצמם. 2. חולה הצריך רק לשתיית מים בלבד – לא יבדיל בשביל כך (שבט הלוי ח, קכ"ט).
הצעת המיטות הדחת הכלים וסידור הבית מהשבת: יש להמתין עד למחרת, לאחר חצות היום – ראה משנ"ב תקנ"ד, מ"ג. כלים מלוכלכים מותר להשרותם במים, ואם הם מדיפים ריח רע אפשר להקל בהדחתם עם כפפות או במדיח כלים, אפילו כבר במוצאי שבת. בלוח "דבר יום ביומו", שמוהר"א מבעלזא זצ"ל, לא היה מקפל טלית של שבת אלא למחרת לאחר חצות היום.
תיקון טעות
יש כאן טעות בזמן השקיעה, היא לא בשעה 7:49 בשום מקום בארץ!
השקיעה בב"ב בשעה 7.33 ובירושלים בשעה 7.35
הערכה
אשריכם. תודה רבה עבור ההדרכה המפורטת.