בהלכות רכילות כלל ט סעיף יג – הסעיף הנלמד היום בסדר הלימוד היומי בחפץ חיים, ממשיך רבנו לעורר ולהזהיר על המכשול הנפוץ כל כך – נתינת חוות דעת לחבר על טיבה של עסקה שעשה או חפץ שקנה.
החפץ חיים מסכם את הנושא וכותב: "ועתה אחי, ראה איך שבעוונותינו הרבים כמה וכמה אנשים נכשלים בזה מאוד", והוא מרחיב ומתאר את הסיטואציה השכיחה והמוכרת לכולנו, אשר אם נתרגם אותה לשפת ימינו, היא מתרחשת בערך כך:
יוצא אדם מחנות כלשהי עם חפץ שקנה – פלאפון, שעון, או כל דבר אחר. הוא כבר משך אותו וזכה בו כדין, ועתה הוא מראה אותו לחברו כדי לשמוע את דעתו על הקניה. כל אחד אוהב לשמוע שהוא עשה עסק טוב. אף אחד לא אוהב להרגיש 'פראייר'. אז מי אם לא החבר הנאמן והטוב, ייתן את האישור המיוחל שהמחיר היה באמת משתלם, ושהסחורה באמת איכותית ושווה.
אבל החבר לא למד הלכות שמירת הלשון. לא די שהוא אינו משבח את המקח, אלא אף עושה ממש את ההיפך. "הוי, חבל שלא שאלת אותי קודם! שילמת ממש יקר! זו פשוט גניבה! געצל קנה משהו ממש דומה, לפני שבוע או שבועיים, לא זוכר בדיוק – ב-50 שקלים פחות!…"
החבר לא ממש בודק את נכונות הדברים. האם זה ממש אותו חפץ, או רק "דומה". האם בשבועיים שעברו לא אירעה איזו סיבה מוצדקת לעליית המחירים. והוא ממשיך: "שמע לי, אל תהיה בטלן! לך תחזיר לו את זה! ואם אתה מתבייש, תן למישהו אחר שיחזיר לו. הוא לא יסכים? – אז אל תשלם לו /תבטל את הצ'ק /וכו' וכו'.
ושוב – החבר לא בודק האם על פי דין תורה אכן מותר לעשות זאת. האם המקח כבר חל על פי דין, והאם הייתה כאן אונאה שמתירה לבטל את המקח. הוא לא חושש מפני המחלוקת, הכעס והשנאה שעלולים להיווצר כאן.
מסכם החפץ חיים ואומר: ראה כמה רעות עשה הרוכל הזה – שעבר על לאו 'דלא תלך רכיל' (אם אינו מדקדק בתנאים הדרושים להיתר), ועל 'לפני עוור לא תתן מכשול' – שיעץ לחברו להחזיר את הסחורה שלא כדין, ולהגיע למחלוקת ולעבור על הלאו של 'לא תונו איש את עמיתו' ולכמה לאווין אחרים שיוצאים ממחלוקת.
אז מה עושים? פשוט לא מתערבים בעניינים כאלו: "ולכן, מה מאוד ראוי ליזהר שלא להתערב בעניינים כאלו, אם לא שיתבונן היטב בכל מה שכתבנו לעיל, אז יהיה ה' בעזרו שלא יבוא שום מכשול על ידו".