הלכה מעניינת נלמדת היום בסדר הלימוד היומי ב'חפץ חיים': כשם שאסור להוציא דיבה על חברו, כך גם על חפציו אסור להוציא דיבה. ה'חפץ חיים' מציין כי מקור הדין הוא מדברי ספר 'יראים' לרבי אליעזר ממיץ. ובביאורים ומוספים הביאו כי ה'יראים' למד דין זה מדברי הגמרא בערכין לגבי חטא המרגלים, וכן הביאו ראשונים נוספים שלמדו דין זה מעוד מקורות בחז"ל.
בגדר האיסור, כתב הגר"נ קרליץ שהוא דוקא אם כתוצאה מהדיבור על החפץ, יש גנאי ונזק לבעליו, וכמו המרגלים, שעל ידי שדיברו גנאי על ארץ ישראל גרמו שלא ירצו להיכנס אליה וזה גנאי כביכול להקב"ה שנתן את הארץ לישראל, וכן כתב הגרי"י פישר.
אכן, מביאים עוד בביאורים ומוספים מדברי האחרונים ובעלי המוסר, שלמדו מדברי חז"ל כי אין ראוי לדבר לשון הרע על עצים ואבנים – גם כשלא יגרם נזק וגנות לבעלים. ומפורסם מה שסיפר הגרי"ד סאלוויצ'יק ששמע מיהודי שהתארח בבית ה'חפץ חיים' בשבת, והגישו לחם שחור במקום לחם לבן, ואמר האורח שהלחם השחור לא טוב, וה'חפץ חיים' הביא מיד שלשה דברים במעלת הלחם השחור, והוסיף ש"לכן מה שאמרת זה לשון הרע".
ולעניין דברי גנות על ארץ ישראל, מצינו בחז"ל שייחסו לכך חומרא מיוחדת, ואפילו על דברים של מה בכך כגון טיב האקלים שלה וכדומה, ראה בביאורים ומוספים מה שהביאו בזה מדברי הגמרא, וכן הביאו את המסופר על הגרב"ד ליבוביץ בעל 'ברכת שמואל' שישב עם בחורים שביקרו בארץ ישראל, וסיפרו שהיה שם חום גדול, והפסיקם כדי שלא יספרו בגנות ארץ ישראל.
וכן לספר גנאי על יושבי מקום מסויים בארץ ישראל, הביא בספר 'יפה שיחתן' שאחד סיפר לפני הרה"ק ר"א מבעלזא על איזה מקום בארץ ישראל שהוא מקום תורה ועבודת ה', וסיים בדבריו שהלוואי והיה המצב כן בכל ארץ ישראל, ובהשמיעו דברים אלו הזדעזע הרה"ק זי"ע על ששמע אבק לשון הרע על יושבי ארץ ישראל.
ולומר על פלוני שיש לו איזו תכונת גנאי הקיימת לדעתו בתושבי ארץ ישראל [כגון לומר שיש לפלוני 'חוצפה ישראלית'], כתב הגרמ"מ פוקס שגם זה נחשב כגנאי לאנשי ארץ ישראל, ואסור לומר זאת [וזה מלבד הדין שאין לגנות יושבי מקום מסויים לומר עליהם שהם בעלי מידות רעות וכדו', כמבואר לקמן (לשון הרע כלל י סע' יב) שהוא אף חמור יותר מלשון הרע על היחיד].
ה'חפץ חיים' מוסיף עוד, שמצוי שחנווני מוציא דיבה על סחורה של חנווני אחר, ואז גורם לו נזק ממשי. בביאורים ומוספים מביאים על כך מדברי הגר"נ קרליץ, שמי שהזמין אוכל מוכן [קייטרינג] והטעם אינו מוצא חן בעיניו, וכן הקונה יין וטעמו אינו משובח בעיניו, אסור לו לומר דברי ביקורת על היין או האוכל, שבזה גורם הפסד לבעליו של היין או הקייטרינג, וזה נחשב לשון הרע, אלא א"כ יש בזה תועלת [כגון שהטעם ממש אינו ראוי ומספר לאחרים שלא יפסידו].
וכן לספר גנאי על קטן [כשאין לו צער מזה (ראה לשון הרע כלל ח ס"ק ה)], כתב הגר"נ קרליץ שאם כתוצאה מכך יגרם גנאי להוריו, כגון שאומר על הקטן שאינו מחונך, שמשתמע שהוריו לא חינכוהו כראוי, בוודאי אסור הדבר ונחשב לשון הרע.