בסעיפים הנלמדים היום נותן ה'חפץ חיים' מעין מדריך מעשי כיצד להינצל משמיעת וקבלת לשון הרע: אם בא אליו אדם ורוצה לספר לו על חברו, ישאלנו תחילה: האם הענין הזה יהיה נוגע לי על להבא? או שאוכל לתקן הדבר בתוכחה וכדומה? אם התשובה חיובית, מותר לו לשמוע, אך לא להאמין אלא רק לחוש. אולם אם הוא מבין מתשובתו של הלה כי לא תהיה לו כל תועלת מהשמיעה, או שהוא מבין כי אין בסיפוריו אמת והם רק דברי חירופין וגידופין בעלמא, אסור לו אפילו לשמוע.
מוסיף ה'חפץ חיים', כי לפעמים אפילו מצוה לשמוע, וכגון, שעל ידי שישמע את הענין בשלמות יוכל להראות למספר והשומעים שהמעשה לא היה כך, וכיוצא בזה שאר ענייני זכות. בהגה"ה כותב ה'חפץ חיים' עוד, כי ענין זה הוא עצה למי שנכשל באיסור שמיעת לשון הרע, שמיד יחפש עליו בכל כחותיו זכות בפני המספר, וישתדל להוציא מה שיש בלבו עליו, ועל ידי זה יתקן את האיסור למפרע. [כלומר, את איסור שמיעת לשון הרע, שהרי הוברר למפרע שעל ידי ששמע הוציא מלבו של המספר את הגנות ומונע ממנו להמשיך ולהיכשל]. אמנם, אם הוא מכיר את רוע טבעו של המספר, שכל מה שיכריעהו לכף זכות הוא יגנהו יותר, בוודאי עדיף שישתוק, ורק אחרי שהמספר ילך מצוה שיסביר לפני שאר השומעים את כל הענין לזכות וישתדל להוציא מלבם הגנות.
ואופן נוסף שבו מותר לשמוע לשון הרע, ואפילו אם לא יוכל ללמד זכות: אם בא אחד להתלונן על מה שפלוני עשה נגדו, והוא מכיר במספר שאם יאזין לו יוכל להרגיעו וכך הוא לא ימשיך לספר זאת, מותר לו לשמוע, וכמובן, לא להאמין אלא רק לחוש. בביאורים ומוספים מביאים, כי גם אם על ידי הקשבתו יצליח להרגיעו רק במקצת, וכגון שחשב לפרסם זאת ברבים, ועכשיו אחרי ששמע אותו, לא יפרסם ברבים אלא רק לכמה מחבריו, כתב הגר"ש דבליצקי (קב ונקי תשס"ו) שדברי ה'חפץ חיים' נאמרו גם באופנים אלו כיון שסוף סוף יש תועלת בכך.
דוגמה מעניינת לשמיעת לשון הרע עם תועלת מהסוג האמור, מביאים בביאורים ומוספים בשם הגר"י זילברשטיין (חשוקי חמד בכורות כא, ב), שסיפר מעשה שהיה באשה שישבה באוטובוס ושמעה שתי בנות המדברות לשון הרע על אחת מחברותיהן שהתארסה אמש, ודיברו כמה מסכן הוא החתן שהתארס איתה וכו'. פנתה אליהן האשה ואמרה: "אני מאד מודה לכן על הדברים, החתן הוא בני, ואני הולכת לספר לו את הדברים, ואשכנע אותו לעזוב את השידוך"…
הבנות נבהלו מתוצאת דיבורם ופרצו בבכי מר, וניסו לומר עד כמה הגזימו ושאין אמת בדבריהם. ואז אמרה להן: "דעו לכן שהחתן אינו בני, וכל כוונתי היתה ללמדכן עד כמה חמור איסור לשון הרע ועד כמה יכול הוא להזיק". והביא שם, שכיון ששמעה האשה את הדברים בשביל שתוכל אח"כ להוכיח את הבנות, היה מותר לה להמשיך ולשמוע, וכן לא היתה צריכה להפסיקם קודם.