השיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א
אדם ששבת במקום שאין לו את האמצעים לבנות מחיצה כדין, האם מותר בטלטול ע"י מחיצה גרועה? • כיצד בונים מחיצת קנים כדין? • מה הדין במחיצה שהעומד מרובה על הפרוץ? • ואיך יתכן שמחיצה גרועה מתירה גם ביותר מבית סאתיים? • שיעור הלכה מעניין במשנה ברורה חלק ד' סימן ש"ס סעיף א' – סעיף ב' במסגרת לימוד 'דף היומי בהלכה'
מחיצה צריכה להיות עשויה משתי וערב, ואם המחיצה עשויה משתי בלבד, כגון שנעץ קנים בקרקע, או מערב בלבד, וכגון שהקיף את עצמו בחבלים, מדרבנן היא נחשבת כמחיצה גרועה, ודינה, שהיא אינה מתירה שטח גדול יותר מבית סאתיים.
מה שנקט השו"ע, 'יחיד ששבת בבקעה', מבאר המ"ב שזה לאו דווקא, אלא אפילו שבת במקום יישוב, אם הקיף את עצמו במחיצות גרועות מקנים ממחיצת שתי, או מערב ממחיצת חבלים, ולא ממחיצת שתי וערב, מחיצה זו לא מתירה אלא עד שטח של בית סאתיים בלבד, ומה שנקט השו"ע ששבת בבקעה, זה בכדי להשמיע לנו, שאפילו שהוא בבקעה שהיא מקום שומם, ואין בידו הרבה אמצעים לעשות מחיצה טובה, בכ"ז חז"ל גזרו, ואסרו מחיצות גרועות בשטח יותר מסאתיים.
המ"ב מוסיף, שכאשר הוא עושה מחיצת קנים, צריך להיות שהמרחק בין קנה לקנה לא יהיה ג' טפחים, כי אם יש ג' טפחים, הקנים לא מתחברים להיות מחיצה אחת, אלא הם נפרדים, וכן במחיצת חבלים, שצריך שהמרחק לגובה בין חבל חבל, יהיה עד ג' טפחים, כיוון שבג' טפחים לא נאמר הדין של לבוד.
המ"ב מביא בס"ק ג' בשם הראשונים שסוברים, שגם במחיצת עומד מרובה על הפרוץ, דהיינו, אדם שהקיף את עצמו, אבל המחיצה תוחמת רק את רובו של ההיקף, יש כאן דין של עומד מרובה על הפרוץ, וזה נחשב ג"כ מחיצה גרועה שאינה מתירה ביותר מבית סאתיים, אבל המ"ב מביא, ששאר הפוסקים לא הזכירו את ההלכה הזאת.
המ"ב בס"ק ה' מסביר, שדין זה הוא רק מדרבנן, ונ"מ, שהמקום הזה לא נהפך להיות כרמלית, כי מדאורייתא אותו מקום הוא רה"י גמור, והוא מוקף במחיצות, ואין הבדל אם המחיצות עשויות שתי וערב, או שתי לבד, או ערב לבד, אלא כל היכא שהמקום מוקף במחיצות, הוא נחשב כרה"י גמור, והמוציא ממנו לרה"ר, חייב חטאת, וכן אסור להוציא מאותו מקום לכרמלית אחרת, אע"פ שאותו מקום מוגדר ככרמלית מדרבנן, אבל רק לחומרא, כי המקום מוקף במחיצות, והוא רה"י דאורייתא, ואין מוציאים ממנו לכרמלית אחרת.
כל הדין שלמדנו שמחיצה גרועה אינה מתירה אלא עד בית סאתיים בלבד, זה הכל כאשר מדובר באדם יחיד או בשני אנשים, אבל שלשה אנשים, מחיצות גרועות מתירות להם עד כדי שש סאין, דהיינו, סאתיים לכל אדם, וכאשר הם הקיפו מקום גדול יותר משש סאין, ויש בתוך אותו מקום בית סאתיים שלא נצרכים להם, אותם בית סאתיים אסורים בטלטול, וממילא הם אוסרים את כל ההיקף בטלטול, דהיינו, שלשה אנשים שבתו יחד במקום מסוים, והקיפו את עצמם בער"ש במחיצות גרועות, עד שש סאין הם מותרים בטלטול בכל מקרה, כי מחיצות גרועות לשלשה אנשים, מתירים אפילו עד שש סאין, סאתיים לכל אדם ואדם, וגם אם השלשה האנשים לא זקוקים להשתמש בכל ששת הסאין, אפילו שיש שם סאתיים פנויות שהם לא משתמשים בהם, בכ"ז כל השש סאין מותרים, אבל כאשר הם הקיפו את עצמם בשטח של שבעה סאין, ומתוכם הם זקוקים רק לחמשה סאין, שתי הסאין המיותרים אסורים בטלטול, וממילא כל המקום נאסר בטלטול, כיוון שכל המקום פרוץ לתוך אותם שתי סאין מיותרים שהם אסורים בטלטול.
המ"ב מביא שיש חולקים לחומרא, וסוברים, שגם בהיקף של שש סאין, אם יש סאתיים שהם לא זקוקים אליו, הכל נאסר בטלטול, ומביא המ"ב שכל הראשונים סוברים כך.
שלשה אנשים שמדובר כאן הוא ביהודים, אבל לא בשני יהודים וגוי אחד, אלא גוי לא מצטרף, ואפילו שיש גם תשמישים של הגוי, וי"א שגם קטן לא מצטרף.
שלשה אנשים שהקיפו את עצמם במחיצות גרועות בשטח של יותר משתי סאין, ובאמצע השבת נפטר אחד מהם, וכעת הם שניים, ושניים דינם כאחד שמחיצות גרועות מתירות רק שני סאין ולא יותר, אומר השו"ע, שהם לא ייאסרו באמצע השבת, אלא כיוון שהשבת הותרה, הותרה לכל השבת, וכן במקרה הפוך, וכגון ששני אנשים הקיפו את עצמם במחיצות גרועות בשטח של יותר משני סאין, אסורים בטלטול, כיוון שמחיצה גרועה לא מתירה לשני אנשים ביותר מבית סאתיים, ואם במשך השבת התווסף יהודי נוסף, עדיין יהיה אסור לטלטל שם, כיוון שתחילת השבת היא הקובעת לחומרא ולקולא, וכל הדין הזה הוא רק לאותה שבת.