הרב אליהו לפין שליט"א, מרבני ישיבת 'מיר' ירושלים
בשבת האחרונה השתתפנו ב'שבת שבע ברכות' של קרובי המשפחה ששני ילדיה הקדושים נרצחו בפיגוע הנורא בצהרי יום שישי, הי"ד. באותה שבת נחוגו עוד שתי שמחות נישואין במעגל היותר קרוב של המשפחה השכולה והפצועה ובכל שלשת האירועים הללו, מכניסת השבת ועד צאתה, לא דובר על האסון הנורא שהיקפו המלא נודע רק בצאת השבת. יתרה מזאת, קדושת השבת האוסרת על גילויי צער ויגון הקלה על המשתתפים כולם לתת את הלב המרוסק והדואב לשמחת החתנים והכלות.
אין זה דבר חידוש, כך תמיד נהגו יהודים בסיטואציות איומות שכאלו. ולא מדובר רק בבני עלייה שהגיעו להשגות גבוהות בעבודת השם, אלו הם יהודים 'רגילים', הורים או בני זוג, ילדים או אחים, שמתם מוטל לפניהם וקדושת השבת מגלה בהם את תעצומות הנפש היהודית השלטת על יגונה שלטון ללא מצרים. התנהגות שאין לה אח ורע במקומות אחרים.
מהו פשר הדבר הזה?
2
בהסתכלות החיצונית רואים כאן אנשים שבהכנעה מוחלטת עוצרים את כאבם, כובשים את יגונם וחונקים את רגשותיהם מכוח האיסור של פגיעה בכבוד השבת, ואז מי שאינו מבין שואל איך אפשר לעשות דבר כזה. אבל במבט מעמיק יותר מתברר כי יש כאן אנשים שהרגש האלוקי של כבוד השבת נמצא כל כך עמוק וחזק בקרבם עד שהוא גובר על רגשי הצער היגון והבכי.
ובמילים אחרות, אדם שאין לו במה למלא את החלל שבנפשו במקום רגשי הכאב המפעפעים בו, לא באמת יהיה מסוגל לחנוק אותם במשך יממה שלימה. ההתנהגות הזאת היא הוכחה חותכת לקדושת הנשמה השוכנת בנפש הישראלית מדי שבת בשבתו, ובכבודה וברוממותה ממלאת כל חללי הלב ברגשי כבוד ועונג שמימיים, המתגברים אף על הרגשות הכי טבעיים וחזקים של האדם.
גם אם לא כולם חושבים ומודעים לרעיון הזה בשעת מעשה, זהו ההסבר האמיתי לכוח הפנימי שמאחורי ההתנהגות הפלאית הזאת. כי יהדות אינה רק השלמה עם המציאות המוכתבת מלמעלה, חיים יהודיים הם חיבור לרגש הפנימי של חיי תורה ומצוות, ותפיסת המשמעות העמוקה של המאורעות שבורא עולם מוביל אותנו בתוכם וצירופם לעצם החיים. רק באופן זה אפשר לחיות חיי תורה ולא רק לקיים אותה.
3
בכל ניסיון שיהודי פוגש, באפשרותו לראות את העמידה בניסיון כוויתור והפסד מחמת היותו יהודי או להיפך, להרגיש את הזינוק שהוא חווה ברגע זה, את העושר הנפשי שהוא רכש בעצם ההתגברות. להבין שגבהה קומתו ונתעצם אורו. לשאוב עונג וכוח ממקור הטוב.
הדרך לצורת הסתכלות כזאת מחייבת את צירוף הרגש האישי לחיי תורה ומצוות – ולא התעלמות ממנו לצורך קיומם – יחד עם התבוננות מעמיקה במשמעות שכל קיום מצווה, או עמידה בניסיון – הקל ביותר או הנורא ביותר – מעניקים לחיינו ובונים את עולמינו.
הרי אין מאורע שיהודי פוגש בו שהוא מקרי או סתמי ואין לו משמעות אישית וכלל ישראלית, הנה הדוגמא הכי נוראה והכל כך אקטואלית;
ב'פורט התשיעי' בקובנה שבליטא עמדה קבוצת רבנים ובני ישיבה לפני הוצאתם להורג בידי הגויים הליטאים ימ"ש, ואלו הדברים שהשמיע באוזנם מרן הקדוש רבי אלחנן וסרמן הי"ד רגעים ספורים לפני הרצחם: "במרומים מחשיבים אותנו כצדיקים, כנראה, כי נבחרנו לכפר בגופותינו על כלל ישראל. עלינו לעשות תשובה כעת, מיד במקום, כי הזמן קצר… עלינו לזכור, שבאמת נהיה מקדשי השם. נלך בראש זקוף, ולא תעלה חלילה מחשבה פסולה, שהיא בבחינת פיגול הפוסל את הקורבן. אנו מקיימים עתה את המצווה הגדולה ביותר: קידוש ה'. האש שתבער בעצמותינו היא האש אשר תקים מחדש את העם היהודי".
זאת לא הייתה רק הכנה רוחנית למעמד הכביר ביותר בחיים של יהודי. רבי אלחנן היטיב עם נפשם בהעניקו משמעות למה שעומד לקרות ברגעים הבאים. הוא גילה להם כי אין זאת גחמה של גוי שפל ואכזר אלא חלק מתוכנית אלוקית של תיקון העולם ובניית עם ישראל, והמשמעות הזאת מרגיעה את הנפש ומיישבת את הדעת לפני חיבור נורא הוד של 'הנעקד והעוקד והמזבח'.
4
כמה עצוב לאבד את החיבור הרגשי לחיי תורה;
האוזן הנרצעת של העבד העברי הבוחר בהמשך חיי עבדות מסמלת את החיים האבודים של מי שלא מטה אוזנו לשמע קריאת החרות שעלתה בסיני. זאת הטרגדיה של מי שאיננו מבין את המשמעות האדירה של להיות עבד השם, שנפשו מנותקת מהרגשת הנועם האינסופית של השתעבדות לחיי תורה והוא מקיים אותם רק מתוך תחושה של השלמה עם המציאות שלתוכה הוא נולד.
אהבת העבד האומלל הזה לאדונו ולאשתו הכנענית ממלאת את החלל הבוער שבקרבו, תופסת את מקום הרגש החי והתוסס של אהבת החיים היהודיים, של תחושת הסיפוק והעונג מכל התגברות ועמידה בניסיון. כמה עצובים חייו של בן חורין נאהב למלך עולם הבוחר להיות עבד נרצע לעולם החומר.
ובין שתי הקצוות הללו, בין אלו שנפשם בת חורין לצעוד המזבחה בראש זקוף ואלו שנפשם הנודדת מבקשת אהבת כזב חלף אהבת עולם החבויה עמוק בנפשם, שם בתווך, נמצאים ימינו ולילותינו, הצלחותינו וכישלונותינו, מעשינו ומחשבותינו, חלומותינו ואכזבותינו, אהבותינו וכאבינו, כל מה שעלינו ושבידנו לחבר את רגש החיים שלנו לחיי עולם שנטע בתוכנו.